מהי חמלה?
ביהדות, בנצרות, בבודהיזם ובמסורות נוספות נמצא את אותו ניסיון להסביר מה היא חמלה. החמלה איננה פסיבית – היא התנהגות.
הדלאי למה אמר שחמלה היא פתיחות לסבל של הזולת יחד עם מחויבות להקל עליו.
למה חמלה?
אצל חולים הנמצאים בשלבים סופניים של המחלה, אשר מקבלים כבר שירותי הוספיס לחולי סרטן, עולות שאלות שמצביעות על צורך רוחני שייתן הסבר ויעזור להם להבין את המצב: איך זה קרה להם? למה דווקא להם? מה יהיה עם המשפחה לכשימותו? האם יש משהו אחרי המוות? האם יש אלוהים? ואם כן, איפה הוא במצב של כאבים כאלו?
שאלות כאלו ורבות נוספות עולות כשהפחד מפני המוות, פחד בסיסי שנמצא אצל כל בני האדם, הופך אצל חולים במחלה סופנית למציאות מוחשית יומיומית שמורגשת בכל רובד ורובד. החולים מרגישים אותו מחלחל לגוף הפיזי שלהם, ומרגישים אותו גם מבחינה רגשית הן כלפי עצמם והן כלפי המשפחה והקרובים כתחושות של פרידה מתקרבת, ומתמודדים כל רגע עם רגשות של חרדה גם מבחינה פסיכולוגית.
מתי חמלה?
כאשר אדם, בן משפחה, קרוב או חבר נמצא במצב של מחלה סופנית, יש הזדמנות לחוות חמלה אמיתית. חמלה אין פירושה רק רחמים הבאים מתוך הזדהות רגשית עם כאבו של האחר, אלא גם דרך לחוות את ערכו של האחר.
חמלה שבאה ליד ביטוי כפתיחות, כהבנה, כסבלנות, כחיוך, כליטוף וכהקשבה יכולה לחבק גם את החולה במחלה סופנית, גם את בני המשפחה המלווים את יקירם וגם את המטפלים בהוספיס שמגישים עזרה בכל שעות היממה ועושים ימים כלילות.
החמלה מזכירה שהסבל מוכר והוא נחלת הכלל ובכך עוזרת להבין את כאבו הפיזי, הנפשי והרוחני של האדם הנוטה למות, ויכולה לעזור במהלך ההתמודדות עם התקופה הקשה.
חולה סרטן שנמצא בשלב של הוספיס בדרך כלל כבר מבין שהגוף שלו נחלש, שדבר כבר לא יכול לעזור. לכן חלק מהאנשים שהינם במצב של מחלה סופנית יעדיפו לשהות במקום שהם קוראים לו בית, שנותן להם תחושה של חיבור לחיים אותם חיו לפני שחלו. כך גם בני המשפחה יכולים ללוות אותם בסביבה מוכרת שתעזור להתנהל בשקט ובחמלה .
הוספיס גליל עליון נותן שירותי הוספיס לחולי סרטן בביתם, ללא תמורה.
