איך לדבר עם חולה הנוטה למות?

תוכן עניינים

לדעת מה לומר לאדם קרוב גוסס, ומתי להגיד את זה, יכול להיות קשה מאד. הטיפים הבאים עשויים להיות שימושיים בכל שלב במהלך כל מחלה קשה, אבל במיוחד כאשר מדברים עם  חולה הנוטה למות, שאינו צפוי לחיות יותר מאשר כמה שבועות או ימים.

 

עקבו אחר רצונו של החולה הנוטה למות

זה נורמלי להרגיש חרדה כאשר מדברים על מוות עם אדם שמתקרב לסוף חייו, במיוחד אם האדם הזה קרוב לליבכם. יש אנשים שמתמודדים עם החרדה הזאת על ידי כך שהם ברורים ובוטים. אחרים אומרים מעט, או לא כלום, על המצב, מחשש שהם עשויים להיראות כמוותרים על התקווה. אם אתם מרגישים דחף לדבר על סוף החיים, אתם עלולים להרגיש קוצר רוח בשיחה על הדברים ה"רגילים". הומור וצחוק עשויים להסיח את הדעת. מצד שני, אם דיבורים על גסיסה מביכים אתכם או מרגישים לכם מוזר, יכול להיות שירווח לכם אם הנושא לא יעלה. בכל מקרה, מה שחשוב ביותר הוא מה שהחולה צריך. בסופו של דבר, הוא או היא יבחרו אם, מתי ועם מי לדון על המוות. חפשו רמזים לכך שהוא מוכן לדבר על המוות לדוגמה, הערה על סימפטומים חדשים, בקשה לעזור עם ייפוי כוח רפואי, הערה על כך שהם לא יהיו בסביבה באירוע עתידי, עייפות מחלה, או רצון לחזור הביתה. כשאתם חושבים ששמעתם רמזה כזה, תוכלו לשאול: "רוצה להגיד יותר על זה?" או, "אני לא בטוחה שאני יודעת למה אתה מתכוון." ואז להקשיב ולשאול שאלות נוספות כדי לוודא שאתם אכן מבינים.

 

אם אפשרי, תנו לו להבין שאתם יודעים שהסוף מתקרב

הרבה חולים נמנעים מלדבר על הנושא עד הרגע האחרון. חשוב להבין שזו בחירה בת תוקף, ולכבד אותה. עם זאת, לעתים קרובות יותר, אנשים גוססים מרגישים תמיכה ופתיחות והם רוצים לדבר. בין אם הם בבית חולים או בטיפול הוספיס בית, הם יכולים לדבר על תסמינים כגון כאב, קוצר נשימה או בחילות. הם עשויים לתהות למה לצפות כאשר המוות קרוב. במקום להתעלם מדאגות אלה, הכירו בכך שהם אכן מדאיגים. אפשר לומר, "ספר לי עוד על מה שאתה חווה" או לשאול "מה אתה חושב שקורה?". אפשר להוסיף : כדאי  לדון בזה עם הרופא שלך". כאשר המוות קרוב, חברים קרובים ובני משפחה עשויים לרצות להיות נוכחים. זהו זמן רגיש המחייב איזון בין צרכי המשפחה לבין רצונו של האדם. שאלו את החולה הנוטה למות לגבי זהות האורחים וכמה יכולים להגיע בו זמנית. שמירה על רצונותיו יכולה לספק לאדם גוסס תחושה של שליטה, בזמן פגיע מאוד. ההתכנסות של בני משפחה וחברים קרובים הופכת להיות סימן שקט לכך שהמוות קרוב. אם האדם תוהה מדוע אתה או אחרים נמצאים, הסבירו לו כי אתם רוצים להיות איתו אתה רוצה ברגעים האלו. שאלו את החולה אם יש מישהו איתו הוא רוצה לדבר בטלפון, באינטרנט, או באופן אישי. זה עשוי לכלול ביקור של מנהיג דתי, מנהיג רוחני, צוות בית החולים (או צוות הוספיס בית). שאלו אותו אם יש עוד עניינים לא סגורים שהוא רוצה לסגור, כמו ייפוי כוח רפואי, צוואה, תרומות אחרונות וכו'.

 

התמודדו עם חרטה ובקשו סליחה

אין צורך להתרגש מפציעות קטנות או מעלבונות. עם זאת, כאשר אתם מתכוננים לומר את שלום הסופי, אתם עלולים להיות מוטרדים מחרטות על מילים או פעולות פוגעות, או דרכים בהם ייתכן ואכזבתם את החולה. התמודדו עם החרטות בכך שתגידו משהו כמו "אני מצטערת על משהו שקרה בינינו. אני יודעת שהיה לי חלק בזה והייתי רוצה להתנצל על כך ". אחרי שתתארו את המקרה, אמרו במילים פשוטות " אנא סלח לי ".

מאמרים נוספים

כל תרומה תתקבל בברכה

אודות הוספיס גליל עליון

ע״ש ננסי קרוליין ז״ל

“אתם לא לבד”, זהו המוטו של הוספיס גליל עליון, ואלו הן גם מילות ההרגעה הראשונות אותן שומעים אנשים החולים במחלה סופנית ובני משפחותיהם בפגישתם הראשונה עם צוות ההוספיס.

הוספיס גליל עליון הוקם בשנתת 1994 על ידי פרופסור ננסי קרוליין, ילידת בוסטון ארה״ב.
ננסי הייתה רופאה פנימאית אשר התמחתה ברפואת חירום, עלתה לארץ בשנת 1977 והייתה למנהלת הרפואית של ״מגן דוד אדום״ עד שנת 1982. בשנה זו יצאה לשליחות בה ניהלה שירותי חירום בעזרת רופאים מוטסים באפריקה.

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

יד ביד הוספיס

עמותת ״הוספיס גליל עליון״

“אתם לא לבד”, זהו המוטו של הוספיס גליל עליון, ואלו הן גם מילות ההרגעה הראשונות אותן שומעים אנשים החולים במחלה סופנית ובני משפחותיהם בפגישתם הראשונה עם צוות ההוספיס. ההוספיס הוקם בשנת 1994 על ידי פרופסור ננסי קרוליין, ילידת בוסטון ארה״ב. ננסי הייתה רופאה פנימאית אשר התמחתה ברפואת חירום, עלתה לארץ בשנת 1977 והייתה למנהלת הרפואית של ״מגן דוד אדום״ עד שנת 1982. בשנה זו יצאה לשליחות בה ניהלה שירותי חירום בעזרת רופאים מוטסים באפריקה. עמותת ״הוספיס גליל עליון״