ידיים אוחזות פרחים לבנים, כפי שהן יאחזו ידיים של חולה הנוטה למות

הוספיס – התנדבות היא תרומה של אהבה

הוספיס גליל עליון

ע”ש פרופסור ננסי קרוליין הוקם על ידה בשנת 1994. המוטו שהיא נתנה לו היה “אתם לא לבד”.

הכוונה במשפט הזה היא לכל אותם חולים הנוטים למות שמקבלים שירותי הוספיס בצפון וזקוקים לתמיכה בכל תחום: פיזי-רגשי-נפשי-רוחני.
כל אחד ששואל את עצמו איפה אפשר להתנדב בצפון בבקשה שיבדוק את ההזדמנות לעשות זאת בהוספיס גליל עליון.

פרופסור ננסי קרוליין ז”ל נהגה גם לומר ש”הוספיס ללא מתנדבים אינו הוספיס שלם”
וככל שהזמן עובר מתברר שהיא ללא ספק צדקה.

מעבר לכך שהתנדבות היא תרומה גדולה מאוד לכל עמותה, הרי שהמתנדבים בהוספיס גליל עליון הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהטיפול.
הם נותנים יד לחולים, לבני המשפחה וכמובן גם לאנשי הצוות, שלא משנה עד כמה הם עובדים מסביב לשעון על מנת להקל על החולים ובני משפחותיהם – תמיד יש עוד מה לעשות.

מה עושים מתנדבים בהוספיס?

תחום העיסוק של המתנדבים הוא בעיקר הקשבה ותמיכה בחולה.
בשעה-שעתיים בהם המתנדב/ת נמצא/ת ומלווה את החולה בני המשפחה יכולים להתפנות
לעשות דברים דחופים אחרים.

היתרון הגדול של המתנדבים/ות הוא שהם פעמים רבות נתפסים כאילו הם לא חלק מהמערכת
הרגילה הסובבת את החולה, כך שהוא מרגיש חופשי לשפוך את ליבו, להביע את רגשותיו,
לספר על מכאוביו מבלי שירגיש שהוא מעיק על בני משפחתו או מטריד את הצוות המקצועי.

מתנדבים יכולים להיות ניטרליים במובן מסוים.
הם לא מעורבים באופן רגשי עמוק עם המטופלים כמו בני משפחה, למרות שהקשר שנוצר ביניהם לבין החולים הוא לפעמים בלתי אמצעי.
הם לא אלו שהמטופל מקשר עם קבלת תרופות, בדיקות כאלו ואחרות וכד’.
זה “מנקה” את הקשר מרגשות מסוימים ומאפשר משהו “נקי”, מעין גשר אנושי.

המתנדבים אינם צריכים להיות אנשים ממקצועות טיפוליים על מנת להתנדב בהוספיס.
הם אינם צריכים להיות בעלי מיומנויות מיוחדות על מנת ללוות את החולים הנוטים למות.
הם כן צריכים להיות אנשים עם חמלה, קשובים, בלתי שיפוטיים; כאלו המסוגלים להכיל את האחר.

הלל הזקן אמר שאחת המצוות הגדולות ביותר בתורה היא “ואהבת לרעך כמוך”
כך שכל מי שבודק איפה אפשר להתנדב וחושב על הוספיס בצפון או בכל מקום אחר זו תהיה הזדמנות עבורו לקיים את המצווה הזו כל פעם שהוא מלווה חולה הנוטה למות.

התנדבות היא תרומה של אהבה.