טיפול סוף חיים לחולה סרטן סופני

חולי סרטן שהגיעו לשלב מתקדם שואלים את עצמם פעמים רבות מה יקרה?

הם נמצאים בשלב שכבר ברור להם שהסרטן “עיקש” ולא “הולך לשום מקום”. נאמר להם שתקופת החיים העומדת לרשותם כנראה מוגבלת. כל זה מעלה שאלות נוספות רבות – מה לעשות? איך אסתדר כשהגוף יתחיל לקרוס? איך אקבל עזרה מתאימה למצב הפיזי בו אהיה? שלא לדבר על המצב הרגשי והנפשי שלי ושל בני משפחתי? האם אני  יכול להתכונן בדרך נאותה לאותו רגע של פרידה? מה יקרה עם כל הדברים הסידוריים: בית? בנק? צוואה?

וכמובן שאלות כמו: איך זה יקרה בדיוק? האם יכאב? מה צריך לעשות באותו רגע? איך לומר שלום ולדעת שזה השלום האחרון? לדעת שזה נגמר?

כל חולה סרטן סופני והשאלות האישיות שלו המטרידות אותו. שאלות הנובעות מהצורה בה גדל, התרבות בה התחנך, האם הוא דתי או אתאיסט? אם דתי לאיזו דת הוא משתייך? ועוד גורמים מגוונים אחרים המשפיעים על עצם וסוג השאלות.

מה שברור שצריכה להיות מסגרת מתאימה לעזור לחולה הנוטה למות, לבדוק ולענות על השאלות שמעסיקות אותו.

זכויות חולה סרטן סופני

בין דפי מדריך זכויות חולי סרטן של האגודה למלחמה בסרטן ניתן למצוא סעיף המדבר על שירותי טיפול פליאטיבי ביתי והוספיס אישפוזי, העומדים לרשות החולים הסופניים.

שירותי טיפול פליאטיבי – או כפי שמכנים אותם “הוספיס בית” – נותנים מענה לכל הצרכים והזדמנות לעזרה במענה על השאלות שמציקות לחולה הסופני.

כפי שנאמר במדריך, “מטרת השירות לאפשר איכות חיים טובה יותר לאנשים שחלו בסרטן, הנמצאים בשלבים מתקדמים של המחלה, המעוניינים להישאר בביתם ובחיק משפחתם.

השירות זמין 24 שעות ביממה. את השירות מפעיל צוות בינתחומי מיומן המסוגל להתמודד עם מורכבות הבעיות וההשלכות הפיסיות והפסיכו-חברתיות”

שירותים אלו ניתנים לכל חולי הסרטן שנמצאים במצב סופני.  זכותם ליהנות משירותים אלו כבני אדם וכאזרחי מדינת ישראל. השירות בא להקל במצב קשה שכנראה אי אפשר לשנות את נתיבו.

השירות בא לאפשר לחולים סופניים לקבל טיפול סוף חיים בצורה מכובדת. בנוסף לזכויות חולי סרטן והשירותים שעומדים לרשותם  וכדי לאפשר לחולה הסופני להחליט על הדרך המתאימה לו למות ואיך שהוא היה רוצה שהדברים יקרו, נחקק חוק החולה הנוטה למות שמעגן את הזכות של החולה להסכים או לסרב לטיפול רפואי בשלבי החיים האחרונים, וניתנת לו האפשרות להביע את רצונו מראש, כך שאף אחד לא יהיה רשאי לשנות זאת.