פרח פורח ליד סלעים בהוספיס גליל עליון

מהו חוק החולה הנוטה למות – חוק של חמלה ואהבה.

“לפני שנוכל להביא חמלה ואהבה, חשוב שתהיה לנו הבנה ברורה של מהי חמלה ומהי אהבה. במילים פשוטות, חמלה ואהבה יכולות להיות מוגדרות כמחשבות ורגשות חיוביים, שמייצרים דברים חיוניים כמו תקווה, אומץ, נחישות וחוזק פנימי.

במסורת הבודהיסטית, חמלה ואהבה נתפסות כשני היבטים של אותו דבר: חמלה היא המשאלה שהאחר יהיה חופשי מסבל; האהבה היא הרצון שהוא יהיה מאושר”.

את המילים האלו כתב הדלאי לאמה שמקדיש את חייו לתרגול של חמלה ואהבה.

חמלה ואהבה באות מתוך כבוד לאחר; חמלה ואהבה מתגמלות כל מי שנתקל בהם.

אחד מהמקומות בהם ניתן למצוא אותם בשפע הוא שירותי הוספיס בית.

למה?

במסגרת שירותים אלו החולה הסופני מקבל טיפול פליאטיבי שכולל טיפול הקלה על כאבים, ניהול הסימפטומים – כלומר טיפול בסימפטומים כמו איבוד תיאבון (באמצעות תזונה מתאימה), הקלה על בחילות והקאות (במידה ויש), על קשיי נשימה, עצירות, קושי במתן שתן ועוד; תיאום דרישות הטיפול נעשה רק בהתאם לצרכי החולה, כמו גם התמיכה בו ובבני משפחתו. מהות הטיפול הפליאטיבי היא גישה טיפולית עם דגש על חמלה, אמפתיה, תשומת לב, אכפתיות והרבה שקט.

במסגרת שירותים אלו החולה מקבל מערך טיפול הוליסטי הן פיזי, מנטלי, רגשי ורוחני.

המסגרת של הוספיס ביתי לא רק מאפשרת לכבד את משאלות לבו של החולה הסופני – היא מאפשרת שקט, רוגע והתכוננות לרגע המוות עם הרבה חמלה ואהבה.

היא מאפשרת סביבה מוכרת לחולה הנוטה למות ונותנת מרחב להכנות לקראת מוות גם מבחינה מעשית כמו הכנת ייפוי כוח רפואי, הסדרת העניינים הכספיים וכד’.

ואם כבר הזכרנו חמלה ואהבה, הרי שלא רק החולה מקבל אותם, אלא גם בני משפחתו הנמצאים במצב קשה של תהליך פרידה, והם זקוקים להם לא פחות ממנו.

נהוג לחשוב שרגע המוות מביא איתו בהירות רבה לאדם בימים של לפני המוות, אם אפילו לרגעים ספורים. אם החולה ובני משפחתו עטופים בחמלה ובאהבה, המוות עצמו יכול להיות מכונן לכולם.

אם שואלים מהו חוק החולה הנוטה למות אותו חוק שנחקק בשנת 2005  זה לאפשר לכל חולה סופני שנותרו לו חודשי חיים ספורים להגיע לסוף מסע חייו בצורה מכובדת בסביבה מוכרת עם הרבה חמלה ואהבה וכשהוא מלווה בבני משפחתו. שירותי הוספיס בית נועדו לאפשר זאת והתקנות של  ייפוי כוח רפואי נועדו להסדיר את הצעדים המעשיים לקראת זאת.