שירותי הוספיס לחולים סופניים
שירותי הוספיס לחולים סופניים – פרידה
"אם מתי שהוא יהיה מחר שבו לא נהיה ביחד
יש משהו שאתה צריך תמיד לזכור:
אתה אמיץ יותר ממה שאתה מאמין
חזק יותר ממה שאתה נראה
וחכם יותר ממה שאתה חושב.
אבל הדבר החשוב ביותר הוא שגם אם
אנחנו לא ביחד,
תמיד אהיה איתך."
זהו ציטוט מספרו הנודע של א.א.מילן "פו הדב".
א.א.מילן הביא באמצעות פו הדוב, אותה דמות צהובה, עגלגלה וחכמה בתמימותה מסרים רבים לעולמם של ילדים ומבוגרים כאחד. מסרים המבטאים אהבה, כבוד לזולת, רגישות, הבנת החיים, פרידה ועוד ועוד.
מה הפירוש של שירותי הוספיס
שירותי הוספיס לחולים סופניים מבוססים על ההבנה שאדם שנמצא בתקופה של סוף החיים ושל פרידה מהעולם – בעיקר כאשר המוות אינו מגיע בהפתעה אלא הוא משהו שנמצא באופק "הקרוב" במשך תקופה. לכן החולה וסביבתו נאלצים להיות מודעים לעובדה שהוא מתקרב. בנוסף לכך, המחלה מלווה בתסמינים קשים ובלתי נוחים, וכולם מבינים שיש צורך אמיתי לאפשר לחולה ולבני משפחתו לעבור את הזמן שנותר במירב הנוחות והשקט על מנת שיוכלו לעשות תהליך של פרידה מכובד וראוי כדי להקל עד כמה שניתן על החולה ועליהם.
תהליך בו יהיה מרחב לסגור עניינים, ליישר הדורים, לומר דברים, להקשיב, להשמיע, לגלות אהבה ללא תנאים – כל משפחה בהתאם לסיפור החיים שלה. כל זאת, כדי שהחלק האחרון של המסע יהיה עם מינימום תלאות.
- למנוע כאב – לכן ניתנת אפשרות לתת משככי כאבים בפיקוח רפואי על מנת להקל על הכאבים ככל שניתן;
- להקל על תסמינים – מחלות סופניות מלוות פעמים רבות בסימפטומים קשים כמו הקאות, בחילות, קשיים תפקודיים ועוד, הצוות שמגיש שירותי הוספיס
- ללוות ולתמוך – תהליך פרידה המלווה בהבנה ובמודעות שזה סופי ובלתי הפיך, יוצר מערבולות רגשיות, גורם לפחדים וחרדות של החולה ושל המלווים. הצוות הרב תחומי שעובד בהוספיס לחולים סופניים דואג לתמיכה פסיכולוגית – רגשית לכל מי ששייך למארג האנושי סביב החולה, וליווי לאורך כל התקופה. אם יש צורך גם בליווי רוחני של איש דת או של מדריך רוחני, הצוות דואג שיהיה כזה שיעמוד לרשות החולה ובני המשפחה;
- התארגנות לתקופה שאחרי – צוות ההוספיס יעודד את החולה ומשפחתו להתארגן גם לתקופה של אחרי המוות, וימליץ על תהליכים של ייפוי כוח, התארגנות פיננסית וכד.
מאמרים נוספים
תרומתה של אליזבת קובלר-רוס בנושא זכויות חולי סרטן
אחד מהספרים המשפיעים שנכתבו על נושא המוות הוא סיפרה של ד"ר אליזבת קובלר-רוס "על המוות והמיתה" שיצא לאור בשנת 1969. אליזבת קובלר-רוס הייתה פסיכיאטרית שוויצרית-אמריקנית, חוקרת חלוצה בתחום המחקר החברתי של המוות. ספרה הביא לשינויים רבים בכל הנוגע לגישה של תמיכה בחולה הנוטה למות. היא גם הייתה חלוצה בפיתוח הייעוץ הפסיכולוגי לחולים סופניים. בספרה על "מוות והמיתה" היא מתארת חמישה שלבים
תרומה לעמותה – תרומה מכל הלב
חוק החולה הנוטה למות הישראלי, אשר התקבל בשנת 2005 והורחב בשנת 2009, מגדיר באופן ברור את האפשרויות השונות של עזרה לחולי סרטן וחולים סופניים במחלות אחרות, מעבר לטיפול רפואי רגיל. החוק מעגן את האפשרות שכל חולה סופני זכאי לקבל טיפול פליאטיבי הולם במסגרות שונות, כולל במסגרת של הוספיס בית. לזכאות זו יש גם משמעות כלכלית משום שחולה המוגדר כסופני זכאי
תרומה לעמותה – גם נר קטן מאיר חדר חשוך
כל אחד יודע תרומה מהי. מה שחשוב הוא שכל תרומה שניתנת תהיה מכל הלב ותוך התכוונות שהיא תעזור למי שהיא נועדה עבורו. כל הדתות, כל הפסיכולוגיות, כל המחקרים מציינים שתרומה, לא רק שהיא מביאה תועלת למקבל, אלא גם לתורם. תרומה לעמותה היא דרך מסודרת לתת לארגון שהפעילות שלו קרובה ללבכם, לנושא שנראה חשוב בעיניכם, למטרה שאתם מאמינים בה ורוצים לתמוך
צור קשר
