דמנציה היא הפרעה נוירולוגית מתקדמת המשפיעה על תפקודים קוגניטיביים ומציבה בכל שלב אתגרים ייחודיים עבור הפרט עם הדמנציה והמטפלים בו.
לדמנציה יש מספר שלבים: השלב המוקדם מאופיין בתסמינים קלים, שלב הביניים הוא הארוך והמאתגר ביותר, והשלב המאוחר מאופיין בירידה קוגניטיבית ופיזית חמורה. בשלב זה המטפלים יצטרכו לספק סיוע מוגבר בפעילויות היומיומיות, לנהל שינויים בהתנהגות ולקבל החלטות קשות לגבי טיפול בסוף החיים. משפחות של חולי דמנציה בשלבים סופיים יכולות כיום לבחור בשירותי הוספיס בית כדי לקבל תמיכה ולהבטיח את הנוחות והרווחה של האדם עם דמנציה ובני המשפחה.
בשלבים סופיים דמנציה מאתגרת את החולה ואת בני המשפחה בגלל:
ב- אובדן תקשורת: בשלבים מתקדמים של דמנציה, אנשים עשויים לחוות ירידה משמעותית ביכולת שלהם לתקשר. הם עשויים להתקשות במציאת מילים, להבין שפה ולהביע את עצמם. זה יכול להוביל לתסכול ולבידוד. מטפלים מקצועיים יכולים להשתמש בשיטות תקשורת לא מילוליות, כגון מחוות והבעות פנים, כדי לעזור לחולים להבין ולהביע את עצמם.
- אובדן ניידות: דמנציה יכולה גם להשפיע על יכולתו של האדם לנוע ולבצע פעולות יומיומיות. ככל שהמחלה מתקדמת, אנשים עלולים לחוות חולשת שרירים, נוקשות ואובדן שיווי משקל. הם עשויים להיות תלויים יותר ויותר באחרים לסיוע בניידות, ובשלבים האחרונים של דמנציה, עלולים להיות מרותקים למיטה.
- בריחת שתן: ככל שהדמנציה מתקדמת, חולים עלולים לסבול מבריחת שתן, או אובדן שליטה בשלפוחית השתן ובמעיים. זה יכול להיות מטריד הן עבור האדם עם דמנציה והן עבור הסביבה הקרובה. מטפלים יכולים להשתמש במוצרי בריחת שתן ולפתח שגרת שירותים כדי לנהל בריחת שתן ולקדם היגיינה ונוחות.
- ירידה במשקל: ירידה במשקל היא סימפטום שכיח של חולה דמנציה שלבים מתקדמים. אנשים עשויים להתקשות באכילה ובבליעה עקב מגבלות פיזיות וירידה קוגניטיבית. הם עשויים גם לחוות ירידה בתיאבון או לשכוח לאכול לגמרי. במקרה כזה אפשר להציע ארוחות קטנות ותכופות וחטיפים שקל לבלוע.
- רגישות מוגברת לזיהומים: עקב חולשה של מערכת החיסון וירידה בתנועתיות אנשים עם דמנציה בשלבים סופיים עלולים להיות רגישים יותר לזיהומים. מי שמטפל בהם צריך לנקוט בצעדים למניעת זיהומים על ידי שמירה על נהלי היגיינה טובים, ומתן טיפול רפואי מתאים.
- שינויים בהתנהגות: שלבים מתקדמים של דמנציה יכולים לגרום גם לשינויים בהתנהגות, כגון עצבנות יתרה ותוקפנות. במקרים כאלו יש לדאוג להתערבות תרופתית וגם לא תרופתית, כגון טיפול במוזיקה וגירוי חושי, כדי לנהל שינויים בהתנהגות ולשפר את איכות החיים של הפרט.
- ירידה במודעות לסביבה: בשלבים סופיים דמנציה קשה לבני המשפחה כי החולים לא מודעים לסביבתם. הם עשויים להתקשות בזיהוי פנים ומקומות מוכרים, ועלולים להיות מבולבלים. חשוב ליצור עבורם סביבה מוכרת המקדמת תחושת ביטחון .
