חולה הנוטה למות – כלים לסיוע ותמיכה

התמודדות עם מחלה קשה היא תהליך מורכב וטראומטי לחולה ומשפיעה על כל הסביבה הקרובה שלו. בני משפחה וחברים רוצים להביע תמיכה בחולה הנוטה למות, רוצים להישאר קרובים אליו ולעזור ככל האפשר, אך פעמים רבות מתלבטים כיצד עליהם לנהוג. ניתן להביע תמיכה בדרכים שונות. חשוב לדעת שלא משנה באיזו דרך תבחרו, אין נוסחת קסם במצב כזה. אפשר לשוחח ביחד, להיות קשובים, לעשות פעילויות מהנות, לעזור מבחינה מעשית כמו עזרה בסידורים של יום יום וטיפול בבעיות ביורוקרטיות ולתמוך מבחינה רגשית. המעמסה הגדולה של ההתמודדות עם הסיטואציה הקשה הזו גורמת לחולים רבים להסתגר בתוך עצמם ולעיתים לדחות מעליהם את האנשים שמנסים לתמוך בהם. אם החולה נמצא במצב כזה, חשוב שתהיו שם בשבילו, גם אם המשמעות של זה היא להיות לידו ולשתוק ביחד.

כאשר מחפשים דרך תמיכה בחולה הנוטה למות, יש כמה כלים שבהם ניתן להיעזר:

ללמוד איך להקשיב

הקשבה נכונה היא הכלי העיקרי במתן תמיכה נפשית. צריך לשים לב האם החולה מעוניין לדבר. במידה והוא לא מעוניין, אין צורך ללחוץ עליו לדבר או לנסות לנהל שיחה באופן מאולץ. יש חולים שבוחרים לנהל שיחות חולין על מנת להימנע מהתעסקות במחלה, יש כאלו שרוצים לשתף כמה שיותר ופורקים את המשא הרגשי, ולפעמים כולם רוצים לשתוק. צריך לדעת לכבד את הרצון של החולה, להראות שאכפת לכם ממנו, לתת לו לדבר בחופשיות ולשתף גם ברגשות שלכם. אם חולה מסרב לדבר, כדאי לנסות לעודד אותו ולעזור לו להביע רגשות, אך לעשות זאת בדרך העדינה ביותר ובמידה והוא מסרב, לשחרר את זה ופשוט להיות איתו. התקשורת הלא מילולית חשובה לא פחות משיחה ארוכה.

ליווי חולה הנוטה למות למפגשים עם רופאים

הטיפולים הרפואיים ופגישות ייעוץ ומעקב עם רופאים שמלווים את ההתמודדות עם המחלה, הופכים במקרים רבים לנטל נפשי כבד לחולה. ההכנה לקראת טיפול או פגישת מעקב גורמת להצפה של רגשות כמו ציפייה לקבלה של בשורות טובות, חשש מפני תזכורת כואבת למצב הקשה, פחד מהתמודדות עם כאבים פיזיים ובעיקר חוויה של התעמתות מחודשת עם המציאות. כדאי שבכל מפגש כזה יהיה חבר או בן משפחה שילווה את החולה ויהיה ביחד איתו, על מנת להקל על תחושות הפחד ולגרום לו להרגיש כל הזמן שהוא לא לבד.

לזכור תמיד שאין נוסחת קסם

חווית ההתמודדות עם המחלה היא קשה ומורכבת לכל הצדדים. ההרגשה שאין דרך אחת נכונה מתאימה היא הרגשה אותנטית ונכונה. נסו לקחת מרווח נשימה ולראות מה אפשר לעשות בכל מצב נתון, אם המועקה שלכם גדלה, התרחקו קצת ותנו לעצמכם להירגע. צריך לנסות למצוא דרכים שבהן ניתן לעזור מבלי להתחכם יותר מדי, פשוט לזרום עם מה שיש ולנסות להתאים את עצמכם. המטרה העליונה צריכה להיות תמיד טובת החולה, איך אפשר להקל עליו, איך אפשר להיות איתו ולשפר את מצב הרוח. האשמה עצמית היא רגש שמלווה את התהליך הזה לכל אורך הדרך. נסו לא להאשים את עצמכן אלא לראות איך אתם יכולים להשתלב בתמונה המלאה בדרך הטובה ביותר.

הוספיס גליל עליון מספק תמיכה בהתנדבות לחולים השוהים בבתיהם, עם צוות רופאים ומטפלים מקצועיים ומסורים. בכל שאלה בנושא זכויות חולה סיעודי או זכויות חולי סרטןוכן בקשות לייעוץ ניתן לפנות דרך צור קשר באתר.

סיוע לחולה הנוטה למות

סיוע לחולה הנוטה למות יכול להתבטא הן בתמיכה בעניינים מעשיים והן בתמיכה רגשית.

מתן תמיכה בעניינים מעשיים:

  • עבודות שצריך לעשות לתחזוקה שוטפת של הבית;
  • קניות והכנת ארוחות;
  • עזרה בהיגיינה האישית של החולה (שירותים ומקלחת);
  • עזרה עם ילדים (במידה ויש);
  • עזרה עם בעלי חיים (במידה ויש);
  • ניטור תרופות;
  • טיפול בבירוקרטיה ובניירת.

הצוות שמעניק טיפול פליאטיבי בחולה יכול להדריך ולהנחות את מי שתומך באופן שוטף בחולה, לעזור בהגדרת התפריט המתאים ביותר לסימפטומים שמהם הוא סובל, לעזור הם ההיגיינה האישית –  במידה ויש מבוכה כלשהי אצל החולה, לנהל את מתן התרופות – בעיקר התרופות שרק צוות רפואי יכול לתת למטופל, וגם לעזור בכל מה שקשור לניירת כמו:

  • מתן הנחיות רפואיות מקדימות – הנחיות בהם החולה מגדיר מראש – במצב שבו לא יהיה מסוגל להביע את עצמו – את סוג הטיפול שהוא מעוניין בו, וגם להורות מראש שלא לקבל טיפול רפואי במצבים מסוימים.
  • מתן ייפוי כוח מכל סוג – רפואי, כלכלי או אחר.

מתן תמיכה רגשית

מעבר לכל הקשיים הפיזיים המלווים חולה הנוטה למות, מתווסף הקושי הרגשי שמגיע עם ההבנה שהמוות מתקרב, שהמסע מגיע לקיצו, ושזה באמת נגמר!!! תקופה כזאת בחיי אדם מעמידה קשיים רגשיים ואתגרים פסיכולוגיים. 

ישנן מספר דרכים למתן סיוע לחולה הנוטה למות:

עזרה פסיכולוגית – פליאטיבית – הצוות הפליאטיבי המטפל בחולים הנוטים למות כולל בדרך כלל עובד סוציאלי או פסיכולוג המתמחים בפסיכולוגיה פליאטיבית. לעיתים יש צורך בתמיכה רגשית שניתנת על ידי גורם מקצועי.

אך ברוב שעות היממה, מי שמלווה את החולה הם בני משפחה וקרובים, שבדרך כלל אינם אנשי מקצוע אך עדיין יכולים לעזור:

בהקשבה – כמו שצוין כבר למעלה זו יכולה להיות תמיכה משמעותית בחולה. למרות שיש תחושה שאין הרבה זמן, צריך ליצור אווירה שיש מספיק זמן לספר, לדבר, להעלות כל מה שהחולה רוצה להעלות, ואז להקשיב בסבלנות ובתשומת לב, לשאול שאלות שמעודדות את החולה לענות, להסביר ולספר.

לא לומר משפטים אופטימיים – כן, זה אמנם נשמע ל פניו ככלי לא רצוי, אבל חולה הנוטה למות יודע מה. לומר משהו כמו "יהיה בסדר" זה ממש לא רלוונטי ולא מכבד.

לעזור לחולה לסגור עניינים – במצבי סוף חיים עלולים לעלות על פני השטח רגשות של כעס, פחד, חרטה ועוד. אחד מהדברים שיכולים לעזור, ולו במעט, זה לעודד את החולה לסגור עניינים לא פתורים עם בני משפחה, חברים, מכרים וכד'. סגירת עניינים יכולה להביא שקט ושלווה לחולה.

כל עזרה, כל תמיכה, צריכה להינתן בחמלה.

מאמרים נוספים

כל תרומה תתקבל בברכה

אודות הוספיס גליל עליון

ע״ש ננסי קרוליין ז״ל

“אתם לא לבד”, זהו המוטו של הוספיס גליל עליון, ואלו הן גם מילות ההרגעה הראשונות אותן שומעים אנשים החולים במחלה סופנית ובני משפחותיהם בפגישתם הראשונה עם צוות ההוספיס.

הוספיס גליל עליון הוקם בשנתת 1994 על ידי פרופסור ננסי קרוליין, ילידת בוסטון ארה״ב.
ננסי הייתה רופאה פנימאית אשר התמחתה ברפואת חירום, עלתה לארץ בשנת 1977 והייתה למנהלת הרפואית של ״מגן דוד אדום״ עד שנת 1982. בשנה זו יצאה לשליחות בה ניהלה שירותי חירום בעזרת רופאים מוטסים באפריקה.

עמותת ״הוספיס גליל עליון״

“אתם לא לבד”, זהו המוטו של הוספיס גליל עליון, ואלו הן גם מילות ההרגעה הראשונות אותן שומעים אנשים החולים במחלה סופנית ובני משפחותיהם בפגישתם הראשונה עם צוות ההוספיס. ההוספיס הוקם בשנת 1994 על ידי פרופסור ננסי קרוליין, ילידת בוסטון ארה״ב. ננסי הייתה רופאה פנימאית אשר התמחתה ברפואת חירום, עלתה לארץ בשנת 1977 והייתה למנהלת הרפואית של ״מגן דוד אדום״ עד שנת 1982. בשנה זו יצאה לשליחות בה ניהלה שירותי חירום בעזרת רופאים מוטסים באפריקה. עמותת ״הוספיס גליל עליון״

מאמרים נוספים

כל תרומה תתקבל בברכה

אודות הוספיס גליל עליון

ע״ש ננסי קרוליין ז״ל

“אתם לא לבד”, זהו המוטו של הוספיס גליל עליון, ואלו הן גם מילות ההרגעה הראשונות אותן שומעים אנשים החולים במחלה סופנית ובני משפחותיהם בפגישתם הראשונה עם צוות ההוספיס.

הוספיס גליל עליון הוקם בשנתת 1994 על ידי פרופסור ננסי קרוליין, ילידת בוסטון ארה״ב.
ננסי הייתה רופאה פנימאית אשר התמחתה ברפואת חירום, עלתה לארץ בשנת 1977 והייתה למנהלת הרפואית של ״מגן דוד אדום״ עד שנת 1982. בשנה זו יצאה לשליחות בה ניהלה שירותי חירום בעזרת רופאים מוטסים באפריקה.

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

יד ביד הוספיס

עמותת ״הוספיס גליל עליון״

“אתם לא לבד”, זהו המוטו של הוספיס גליל עליון, ואלו הן גם מילות ההרגעה הראשונות אותן שומעים אנשים החולים במחלה סופנית ובני משפחותיהם בפגישתם הראשונה עם צוות ההוספיס. ההוספיס הוקם בשנת 1994 על ידי פרופסור ננסי קרוליין, ילידת בוסטון ארה״ב. ננסי הייתה רופאה פנימאית אשר התמחתה ברפואת חירום, עלתה לארץ בשנת 1977 והייתה למנהלת הרפואית של ״מגן דוד אדום״ עד שנת 1982. בשנה זו יצאה לשליחות בה ניהלה שירותי חירום בעזרת רופאים מוטסים באפריקה. עמותת ״הוספיס גליל עליון״