השפעת טיפול ממושך במחלה קשה על בני המשפחה

כשאדם קרוב אלינו חולה בשפעת לכמה ימים בודדים, המחלה משבשת את מהלך החיים ואנחנו עוזרים לו לעבור אותה עם מרק חם והמון תשומת לב. אבל מה קורה כשלא מדובר בשפעת אלא במחלת סרטן או אלצהיימר? התמודדות ממושכת עם מחלה קשה גובה מחיר כבד מהחולה ומבני המשפחה הסובבים אותו, בני זוג, ילדים, אחים ונכדים, כולם מגויסים לטיפול ולעזרה וככל שעובר הזמן וגוברת ההבנה שייתכן והמחלה תגבר, עולה מפלס החשש והחרדה. בני משפחה וחברים קרובים של חולים חווים מצוקות נפשיות קשות ונוטים לסבול מתופעות של דיכאון וחרדה. במצבים כאלו מומלץ לפנות לייעוץ ולקבלת תמיכה נפשית שיוכלו לתת כלים להתמודדות היומיומית עם הסיטואציה הלא פשוטה. כל אחד מבני המשפחה מתמודד עם המחשבה על המוות בצורה שונה, בהתאם לגילו, לאופי שלו, לקרבתו אל האדם החולה ולניסיון חייו.

חווית המוות היא נושא שנשאר עדיין טאבו בחברה המערבית. מצד אחד אנחנו מוצפים כבר מגיל צעיר בשלל דימויים של מוות דרך אמצעי התקשורת והמדיה: בתמונות מפיגועים בחדשות, בסרטים אלימים, במשחקי מחשב וגם דרך ספרי ילדים, ומצד שני זה נושא שקשה לדבר עליו ולהתמודד איתו מבחינה רגשית. האנושות מתקדמת כל הזמן בקצב מהיר, ממציאה פיתוחים טכנולוגיים חדשים וחושפת עוד ועוד חידות נעלמות בתחומי המדע ועם כל זאת המוות נשאר בגדר תעלומה. אנחנו יודעים שהכל זמני, שיום אחד נמות ואין לנו מושג מה יקרה אחרי זה וזה הדבר הוודאי היחידי. הפחד וחוסר הוודאות הם הקרקע שעליה התפתחו דתות שלמות, מערכות של אמונה ומנהגים ודרכי חשיבה שמוטמעות בנו בצורה עמוקה. זיגמונד פרויד הגדיר את הקשר הבלתי ניתן להתרה בין הפחד מהמוות לבין צורת החשיבה האנושית ונדמה שמאז אנחנו גדלים לתוך מבנה החשיבה הזה.

כשאדם חולה במחלה חשוכת מרפא, הוא מקבל הזדמנות להיפרד מהחיים שהכיר, מבני המשפחה ומהיקרים לו, בתהליך שיכול לקחת כמה חודשים ובמקרים מסוימים כמה שנים. ההתמודדות מציפה המון רגשות ומורגשת בכל דקה במהלך היום. בתקופת זמן כזו הסביבה הקרובה חוזרת בדרך כלל אל שגרת החיים, לעבודה, ללימודים ולגידול ילדים כאשר כל יום מלווה בצל כבד. המחלה משנה את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על החיים, גורמת לנו לחשוב מחדש על מהלך החיים שלנו ומציפה רגשות של עצב ופחד. כדי לעבור אותה בשלום ולמצוא את האיזונים הנכונים, כדאי לקבל עזרה מגורם חיצוני שיכול לתת את התמיכה הנכונה כמו פסיכולוג, פסיכיאטר, מטפל רגשי או עובד סוציאלי, שיכולים להעניק אוזן קשבת ולסייע בהכוונה.

הוספיס גליל עליון מעניק לחולים במחלות סופניות טיפול פליאטיבי בבית, עם צוות רופאים, אחיות, פסיכולוגים ומטפלים ברפואה משלימה, ומספק להם סביבה תומכת ומכילה.

מאמרים נוספים

כל תרומה תתקבל בברכה

אודות הוספיס גליל עליון

ע״ש ננסי קרוליין ז״ל

“אתם לא לבד”, זהו המוטו של הוספיס גליל עליון, ואלו הן גם מילות ההרגעה הראשונות אותן שומעים אנשים החולים במחלה סופנית ובני משפחותיהם בפגישתם הראשונה עם צוות ההוספיס.

הוספיס גליל עליון הוקם בשנתת 1994 על ידי פרופסור ננסי קרוליין, ילידת בוסטון ארה״ב.
ננסי הייתה רופאה פנימאית אשר התמחתה ברפואת חירום, עלתה לארץ בשנת 1977 והייתה למנהלת הרפואית של ״מגן דוד אדום״ עד שנת 1982. בשנה זו יצאה לשליחות בה ניהלה שירותי חירום בעזרת רופאים מוטסים באפריקה.

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

יד ביד הוספיס

עמותת ״הוספיס גליל עליון״

“אתם לא לבד”, זהו המוטו של הוספיס גליל עליון, ואלו הן גם מילות ההרגעה הראשונות אותן שומעים אנשים החולים במחלה סופנית ובני משפחותיהם בפגישתם הראשונה עם צוות ההוספיס. ההוספיס הוקם בשנת 1994 על ידי פרופסור ננסי קרוליין, ילידת בוסטון ארה״ב. ננסי הייתה רופאה פנימאית אשר התמחתה ברפואת חירום, עלתה לארץ בשנת 1977 והייתה למנהלת הרפואית של ״מגן דוד אדום״ עד שנת 1982. בשנה זו יצאה לשליחות בה ניהלה שירותי חירום בעזרת רופאים מוטסים באפריקה. עמותת ״הוספיס גליל עליון״