הוספיס גליל עליון

התפתחות בלתי פוסקת של הרפואה המודרנית מביאה לעלייה בתוחלת החיים וגם מאפשרת מתן טיפול מתמשך ומאריך חיים לאלו החולים במחלות כרוניות חשוכות מרפא.

בין המחלות אפשר לציין סרטן, מחלות ניווניות, אי ספיקת כליות, אי ספיקה נשימתית, אי ספיקת לב ועוד. אלו מחלות שעלולות לגרום לחולים לסיים את חייהם בסבל פיזי ונפשי ולחלקם גם סבל רוחני.

מכאן נולד הצורך בהתפתחות רפואה פליאטיבית. בתוך כל מרחב הדיסוננס הזה של הארכת חיים, אבל גם סבל, ברור היה שצריך למצוא דרכים להקל על הסבל ולמצוא דרכים לשפר את איכות החיים של חולים ובני משפחותיהם. ישנם בודדים הבוחרים לסיים את חייהם באופן מודע באמצעות ארגון להמתת חסד בשוויץ, אך בישראל רוב האנשים בוחרים לסיים את המסע באופן טבעי לכשהרגע מגיע. טיפול פליאטיבי מאפשר להם לחיות עד הרגע האחרון הכי טוב שאפשר בנסיבות הקשות.

בשנת 2015 התפרסמה התכנית הלאומי לטיפול תומך (פליאטיבי) ומאז כמות המתמחים ברפואה פליאטיבית הולכת וגדלה מתוך ההבנה שאפשר להחיל את סוג הטיפול האינטגרטיבי הזה גם לחולים אחרים.

התוכנית גורסת שטיפול פליאטיבי הוא הטיפול המתאים ביותר לאנשים המתמודדים עם מחלות כרוניות חשוכות מרפא בכל גיל, מאחר והיא גישה טיפולית שמאפשרת לשפר את איכות חייהם, ושל בני משפחותיהם, על ידי טיפול ומניעת הכאב, ניטור הסימפטומים וטיפול בבעיות נפשיות – פסיכולוגיות איתן מתמודד כל חולה שמודע לכך שהגוף כלה והמוות קרב.

למרות שהדבר היחיד הבטוח בחיי בני האדם היא העובדה שהם ימותו, כאשר הם עומדים פנים מול פנים עם ההבנה שזה אכן יקרה בקרוב – וזה לא בא בהפתעה – יהיו לזה השלכות נפשיות – פסיכולוגיות ורוחניות המתווספות לתחושות הכאב והסבל הגופני.

למערכות הבריאות בארץ ובעולם כבר ברור כיום שצריך להשקיע ברפואה פליאטיבית. מדינות רבות דואגות לפיתוח והרחבת השירותים הפליאטיביים על מנת להבטיח טיפול הולם בצרכים של חולים במצבי סוף חיים. מאפשרים להם לנהל חיים מלאים, עצמאיים ומכבדים תוך קבלת טיפול המותאם אישית לצרכיהם ולרצונותיהם, בעזרת צוות רב-מקצועי בכל מקום בו יבחר החולה לקבל את הטיפול.

הדבר המרכזי הוא שטיפול פליאטיבי ניתן בחמלה, ומאפשר תחושת קיימות גם במצב בלתי אפשרי. כל חולה נהנה מהתייחסות אישית ומהאפשרות שלא לסיים את החיים במקום זר ומנוכר אלא במקום מוכר כשסביבו נמצאים בני משפחה אוהבים וצוות שמכבד אותו.