הוספיס גליל עליון

ארגון הבריאות העולמי מגדיר בתור טיפול פליאטיבי (הקרוי גם טיפול תומך), את הגישה הטיפולית שנועדה לשפר את איכות החיים של חולים סופניים אשר מתמודדים עם מחלה חשוכת מרפא ואת בני המשפחה והקרובים המלווים אותם. הדרך לעשות זאת, על פי עקרונות הטיפול הפליאטיבי, היא באמצעות הקלה על תסמינים גופניים, נפשיים, רוחניים וכו'.

חשוב לציין, על מנת למנוע אי הבנות, כי טיפול פליאטיבי אינו בא מנת לרפא את החולה, והמטפלים רואים במוות תהליך טבעי בלתי נמנע. יחד עם זאת, הוא לא נועד לקרב, לזרז, לעכב או למנוע מוות, אלא רק להקל בכל דרך על החולה וסביבתו במקרה של מחלה סופנית.

על פי העיקרון הפליאטיבי טיפול תומך מוצע לחולים לאחר שהתברר שאין כל סיכוי להחלמה באמצעים הרפואיים הרגילים. כאשר רופא – או צוות רפואי – מגיעים למסקנה כי אפסה כל תקווה לריפוי, מה שנשאר הוא לעזור למטופל להתגבר על הסבל והכאב, כמו על תסמינים אחרים – תלוי במחלה – החל מקוצר נשימה ובחילות, דרך עייפות, חוסר תיאבון, נדודי שינה ועצירות, וכלה בתופעות כמו דיכאון, התקפי חרדה, ומתח רוחני.

טיפול פליאטיבי בישראל ניתן מכוח חוק החולה הנוטה למות אשר הסדיר את הזכויות של חולים סופניים בכלל,  ואת העקרונות של טיפול פליאטיבי בפרט.

על פי גישה זו הטיפול הפליאטיבי ניתן באופן מסודר כמערכת תמיכה מקיפה ואינטר-דיסציפלינרית אשר כוללת, מצד אחד, מספר רב של מומחים בתחומים שונים – רופא, אחות, עובדת סוציאלית, אנשי דת לתמיכה רוחנית ועוד – ומצד שני מכילה את החולה, את משפחתו וקרובים אחרים.

מקום הטיפול הפליאטיבי בישראל ניתן לבחירה על ידי החולה ומשפחתו; ניתן לקבל אותו במסגרת של בית חולים, או במסגרת טיפול פליאטיבי ביתי. כל קופות החולים בארץ מציעות מנגנונים לתמיכה פליאטיבית וממנות אותם.

ניתן לתמצת את העקרונות העומדים בבסיס כל טיפול פליאטיבי כך:

• התייחסות אישית לכל מטופל כאדם אוטונומי תוך כיבוד מצבו התרבותי, הדתי, העדתי וכו'; 
• דגש על חמלה לאורך כל התהליך;
• שיתוף ויידוע המטופל בכל החלטה הנוגעת לטיפול בו;
• הקלה על תסמינים גופניים, נפשיים ורוחניים;
• עבודה אינטרדיסציפלינרית;
• הקשבה וגילוי אמפתיה לחששות המטופל באשר מה צופן לו העתיד.

"אנחנו לא יכולים לשנות את התוצאה אבל אנחנו יכולים להשפיע על המסע".