הוספיס גליל עליון

ישנה דעה בציבור כי דמנציה היא בעיקר אבדן זיכרון. אבל דמנציה (בעברית – שיטיון או קהיון) מוגדרת כהידרדרות של כלל התפקודים הקוגניטיביים של האדם; יש מגוון רחב של סימפטומים כרוניים כמו בעיות זיכרון, ירידה ביכולת הקשב, החשיבה וההבנה. בהמשך הדרך הידרדרות זו משפיעה על תפקודים מנטליים נוספים כמו למשל מצבי רוח והתנהגויות חברתיות. 

דמנציה סופנית

היא השלב שבו תסמיני הדמנציה הופכים לחמורים עד לנקודה שבה המטופלים זקוקים לעזרה בפעילויות יומיומיות אחרי שאיבדו בהדרגה את כל התפקודים: 

• הם מתקשים לאכול ולבלוע;

• הם צריכים עזרה בישיבה;

• הם צריכים עזרה בהליכה (בסופו של דבר יהיו מרותקים למיטה);

• הם זקוקים לעזרה ברוב או כל הפעילויות היומיומיות, כולל רחצה וטיפול עצמי;

• הם הופכים להיות פגיעים לזיהומים, במיוחד לדלקת ריאות;

• הם מפסיקים להיות מסוגלים לדבר באופן ברור;

• הם מאבדים הבעות פנים, כולל את היכולת לחייך;

• הם מתקשים במעברים למשל למיטה, לכסא, לשירותים וכו';.

• הם אינם שולטים על שלפוחית השתן ו\או על המעיים;

• הם אינם יכולים לזהות משפחה וחברים.

בהרבה מקרים אדם עם דמנציה ימות לא "בגלל" דמנציה, אלא "עם" דמנציה. כלומר כתוצאה מסיבוכים אחרים כמו סרטן, התקף לב או זיהום. עובדה זו עלולה להביא לקושי באבחנה של דמנציה כסיבת המוות. אבל בסופו של דבר אין מחלוקת על כך שהדמנציה היא סופנית היות ואין דרך כיום למנוע את ההידרדרות והיא בלתי הפיכה.