הוספיס גליל עליון

מחקר חדש שהוצג לאחרונה בכנס השנתי של האגודה האמריקאית לכירורגיה של החזה, מצא כי טיפול פליאטיבי בחולי סרטן מפחית את שכיחות מקרי ההתאבדות שהיו קיימים בעבר בקרב אוכלוסיה זו. הרופאים האחראים למחקר בחנו חולי סרטן ריאות בשלבים מתקדמים כדי להעריך את שכיחות מקרי ההתאבדות. כמו כן, נבדק הקשר בין הטיפול לבין התאבדות כגורם מוות.

החוקרים מצאו כי 87% מסך 20,900 החולים בסרטן הריאות שנבדקו לצורך המחקר, סבלו מסרטן ריאות כגורם למוות. סוגי סרטן אחרים, מחלות לב, ומחלות ריאות חסימתיות כרוניות, היו סיבות שכיחות אחרות למוות. 30 ממקרי מוות היו כתוצאה מהתאבדות, עם שיעור התאבדות כללי של 200 מתוך 100,000 מקרים. בהשוואה לשיעור ההתאבדות הכללי לפי גיל ומין , שיעור זה מייצג גידול של פי חמישה. רק 20% מהחולים שמתו בהתאבדות נעזרו בשירותי טיפול פליאטיבי, לעומת 57% בקרב חולי סרטן הריאה שסיבת המוות שלהם לא הייתה התאבדות. כך שניתן להסיק כי טיפול זה בחולי סרטן אכן מוריד את הסיכויים להתאבדות.

למרות שמוות הוא עובדת חיים, רוב האנשים לא רוצים לחשוב עליו. אבל קבוצה אחת שחייבת לחשוב על גסיסה, היא אנשים עם סרטן מתקדם, שאומרים להם שיש להם רק כמה חודשים לחיות. איך ניתן להתמודד מול בשורה כזו? הסיכון להתאבדות תמיד קיים שם, במיוחד אצל חולי סרטן בשלב מתקדם, ומחקר זה מראה למעשה יתרון פוטנציאלי נוסף לטיפול פליאטיבי בחולים אלו. מה עוד יכול לעזור להם לסיים את ימיהם בשלווה, ככל האפשר?

• להיות בבית במקום בבית החולים – בדיוק בשביל זה קיים הוספיס בית
• להפסיק טיפולי כימותרפיה או כל טיפול אגרסיבי אחר
• לאכול בלי צינור האכלה
• לדבר עם אנשי רוח או דת
• להיות במערכת יחסים טובה עם הצוות המטפל
• לא להיות מודאגים

טיפול פליאטיבי

תשומת הלב לצרכים הפסיכו-סוציאליים של המטופלים, לצרכים הרוחניים שלהם, לנוחות שלהם, לדאגות שלהם, לצורך שלהם לא להיות נטושים על ידי הצוות הרפואי שלהם, ולהרגיש חשובים ומשמעותיים, הם הדברים החשובים ביותר לחולים ולמשפחותיהם. יסודות אלו, עליהם מושתת הטיפול, עשויים כאמור גם למנוע מקרי קיצון של התאבדות. זה הקשר האנושי שנדמה כי הוא החשוב ביותר עבור איכות החיים של סוף החיים.