הוספיס גליל עליון

מגפת הקורונה שהגיחה לחיינו פתאום, כאילו יש מאין, מציבה אתגרים רציניים ביותר כמעט בכל תחום שניתן להעלות על הדעת. נוצר למעשה מצב שעולם שלם נאלץ לעצור ולהגדיר מחדש עדיפויות גם בדברים שנראו מובנים מאליהם כבר עשרות שנים.
בעוד שישנם מקצועות ועבודות אשר ניתן להמשיך ולבצע תוך עבודה מרחוק, או עבודה מהבית, באופן דיגיטלי על בסיס האינטרנט, הרי שלמקצועות הסיעוד, כמו מקצועות הרפואה למשל, אין "פריבילגיה" כזו.
חולה הנוטה למות, אשר נזקק לשירותי הוספיס – בין אם במסגרת מוסדית ובין אם במסגרת הוספיס בית, זכאי מבחינת החוק לסיוע רפואי, פיזי, נפשי, חברתי, רוחני וכד'. אולם מגבלות הקורונה יצרו מצב חדש, ללא תקדים, של ריחוק חברתי, חובת לבישת ביגוד מגן, הגבלות תנועה וכו'.
עמותות ההוספיס בישראל כמו גם ברחבי העולם, מנסות להמשיך ולתת מענה ראוי גם בתקופת המצוקה הנוכחית, ושינו חלק מהנהלים בהתאם:

1. ישנם מקומות בהם מותר למטופל לקבל רק מבקר אחד כל פעם. אם מגיעים מספר מבקרים – על כל האחרים לחכות מחוץ לבית, תוך שמירה על כללי הריחוק החברתי.

2. ישנם גם מוסדות אשר מבקשים ממבקרים זקנים להימנע מביקורים באופן גורף – לטובת המטופל והמבקר כאחד.

אבל השפעת הקורונה אינה נמדדת רק בנוהלי הטיפול והביקור; היא באה לידי ביטוי בכך שהיא דורשת מכולם לקחת בחשבון שיקולים נוספים אשר עד עתה לא היו עניין.
עקב העובדה שהמגפה היא תופעה חדשה מבחינת ההיקף ומהירות ההידבקות, אין עדיין מספיק ידע ולכן מוסדות שונים מציבים נוהלים שונים. זו הסיבה שאין תשובה חד משמעית לשאלה "האם אפשר לבקר חולה הנוטה למות בהוספיס בית או במוסד"?

מה צריך לקחת בחשבון לגבי שוהים בהוספיס:

השוהה בהוספיס הוא חולה סופני. בין אם מדובר בחולה סרטן סופני או כל מחלה סופנית אחרת, מדובר באדם שחולה במחלה חשוכת מרפא, שהוא חלש ושהמערכת החיסונית שלו מוחלשת מאוד. לאור זאת, ולאור מהירות ההידבקות של נגיף הקורונה, מומלץ להמעיט במגע עם החולה. לטובת החולה, לטובת המבקר ולטובת הצוות המטפל.
כדאי להתרגל לשמור על קשר מרחוק. שיחה בטלפון – או יותר טוב, שיחת וידאו – מאפשרת לשמור על קשר אישי ובלתי אמצעי.