הוספיס גליל עליון

אנשים רבים מכירים את המילה "פליאטיבי" בהקשר של טיפול פליאטיבי, טיפול הניתן בדרך כלל כחלק משירותי הוספיס לחולים סופניים.

מה זה טיפול פליאטיבי?

טיפול פליאטיבי הוא טיפול תומך, ולפי ההגדרה של משרד הבריאות הוא חלק מגישה טיפולית שנועדה לשפר את איכות החיים של חולים ובני משפחותיהם בהתמודדות עם מחלות חשוכות מרפא.
רפואה פליאטיבית הוגדרה כענף התמחות העומד בזכות עצמו בבריטניה בשנת 1987, ומאז גם במדינות רבות נוספות. באיחוד האירופי לדוגמה הוחלט פה אחד כי רפואה פליאטיבית צריכה להיכלל בתכנית לימודי הרפואה, הן של סטודנטים והן של מתמחים, מאחר וליבת העבודה הכרוכה בסוג כזה של רפואה שונה במעט מאשר ענפי רפואה אחרים. רופאים פליאטיבים עובדים עם מטופלים הסובלים ממחלות חשוכות מרפא, שהן גם אקטיביות וגם מתפתחות, והן נמצאות כבר בשלבים מתקדמים. במצב כזה האבחנה היא שהזמן הולך וקצר ואין מרפא; כלומר הגדרת העבודה של הרופא משתנה. לכן הלמידה הרפואית צריכה להיות שונה וייחודית וזו הסיבה שהיא כוללת גם את הנושא של סדציה פליאטיבית.

מהי סדציה פליאטיבית?

עיקרו של טיפול פליאטיבי הוא למנוע מהחולה במחלה חשוכת מרפא או מהחולה הנוטה למות סבל בכל רובד אפשרי; בין אם זה סבל ברובד הפיזי – כמו כאבים, בחילות, קשיי נשימה ועוד, סבל ברובד הנפשי – כמו חרדות, דכאון, פחדים ועוד, סבל ברובד החברתי כמו כאב הלב על ההשפעה הניכרת שיש למחלה על בני המשפחה ועוד או סבל רוחני כמו ערעור אמונות – למשל אנשים דתיים שלא מבינים למה דווקא הם, ועוד.
לעיתים אין ברירה, ועל מנת להקל על סבל מכל סוג וכאשר אין אמצעים אחרים שעובדים יש צורך להוריד את רמת העירנות – את ההכרה של החולה – על מנת לרכך מעט את המודעות שלו למצבו, בתקוה שהסדציה תוכל להקל עליו.
סדציה פליאטיבית נעשית באמצעות טיפול תרופתי שניתן על ידי רופא המתמחה ברפואה פליאטיבית ויודע איך לעקוף עד כמה שניתן את הדיסוננס שנוצר בין רמת הסבל והרצון להקל מצד אחד, והצורך של האדם הנוטה למות להיות מודע למצבו ולאפשר לו להיפרד מחייו בכבוד, מצד שני.

מתי משתמשים בסדציה פליאטיבית ?

כאמור, סדציה (הרגעה) פליאטיבית היא האמצעי האחרון, בסוף החיים, בו משתמשים בכדי להקל על תסמינים קשים ועקשניים של החולה הסופני. היא מבוצעת על ידי מתן תרופות סדציה באופן מפוקח. 

המטרה המוצהרת של סדציה פליאטיבית היא להביא אצל החולה הסובל למצב של ירידה במודעות (מה שמכונה "מודעות נעדרת" או "חוסר מודעות"). למרות שעל פניו מדובר במעין סתירה טיפולית: בעוד שהמטרה של טיפול פליאטיבי הוא לשמור את החולה בהכרה עד הרגע האחרון, הרי שמטרתה של הסדציה הפליאטיבית היא להקל על סבל או כאבים בלתי נסבלים אצל חולים סופניים במצבי קיצון, 

גם אצל אותם חולים אשר מקבלים טיפול פליאטיבי איכותי, הסבל והכאב עשוי להיות לעיתים בלתי אפשרי לטיפול באמצעים פליאטיביים סטנדרטיים.

כאשר סבל כזה מתרחש, יש מקום לשיקול דעת של הצוות המטפל, בתיאום כל הגורמים (כולל משפחת החולה), לשנות את העדיפות העליונה; הקלה בסימפטומים עשויה לגבור על כל השיקולים האחרים, כולל שמירת התודעה של המטופל.

סדציה רציפה לעומת סדציה סירוגית

ניתן לבצע סדציה פליאטיבית באופן רציף (עד למותו של המטופל), או לסירוגין, מתוך כוונה להפסיק את הסדציה במועד מוסכם. סדציה סירוגית מאפשרת לבני משפחתו של החולה להשלים בהדרגה עם צערם, ותוך כדי כך להיפרד מהחולה הנוטה למות. במהלך סדציה פליאטיבית סירוגית, האדם עדיין מסוגל לתקשר עם בני משפחתו. סדציה זו מומלצת על ידי גורמים מסוימים לשימוש – כפוף לשיקול דעת והתייעצות עם כל הגורמים – לפני  סדציה רציפה אם רוצים לספק לחולה הקלה מסוימת במצוקה תוך שמירה על תפקוד אינטראקטיבי. 

על ההבדל בין המתת חסד לסדציה פליאטיבית

לאור העובדה שברוב מוחלט של המקרים חולה סופני שמקבל סדציה פליאטיבית נפטר לא הרבה זמן אחרי כן, עלול להיווצר הרושם שסדציה פליאטיבית היא בעצם סוג של המתת חסד. אבל הטיפולים הללו שונים מאוד זה מזה:

• העובדה שהמוות מגיע קרוב לטיפול בסדציה פליאטיבית קשור בדרך כלל למצבו הרפואי של החולה עוד לפני שקיבל טיפול;
• שימוש בסדציה נעשה בסוף החיים רק אם המטופל תופס את מצוקתו כבלתי נסבלת, ואין שום אמצעי אחר להקל על מצוקתו. המטרה היא רק להקל באמצעות תרופות. אין כל כוונה לעסוק בתוחלת החיים של החולה. מחקרים עדכניים מלמדים כי כי סדציה פליאטיבית אינה גורמת או מזרזת מוות.
• בהמתת חסד, לעומת זאת, המטרה היא להקל על כאביו וסבלו של המטופל על ידי גרימת מותו.