המשפט "הזכות למות בכבוד" אינו מדויק מאחר והכוונה האמיתית העומדת מאחוריו היא הזכות למות בצורה מכובדת.
כפי שכולם יודעים המוות הוא הדבר היחיד שבטוח באמת בחייו של כל אחד. מה שמשתנה זו הדרך בה האדם ימות.
במקרה שאדם מת כתוצאה מתאונת דרכים, כדור תועה, פשוט לא קם משנתו או כל מקרה של מוות שקורה כהרף עין, אין לו ולמשפחתו את ההתמודדות עם הזכות למות בכבוד. המוות הגיע באופן פתאומי.
לאנשים הסובלים ממחלות מסכנות חיים, ממחלות כרוניות קשות, מפציעות חמורות או ממחלות סופניות, יש את הזמן להעלות לדיון בפני עצמם או עם הקרובים אליהם בקשה למות בכבוד.
ישנן דעות שונות לגבי למות בכבוד איך עושים את זה, בעיקר במקרה של חולים סופניים. אחת מהן היא של אלה הדוגלים בהמתת חסד. כלומר החולה מחליט מראש מתי הוא רוצה לסיים את חייו, ומסכים לקבל תרופות שיגרמו למותו. ישנם אנשים שבוחרים למות בכבוד בדרך זו. אבל בישראל ובמדינות רבות נוספות המתת חסד אינה חוקית.
בשנת 2005 נחקק בישראל "חוק החולה הנוטה למות" שבא להסדיר את הנושא תוך איזון בין ערך קדושת החיים לבין הערך של כיבוד רצונותיו של האדם הנוטה למות.
על מנת להקל על החולה לממש את הזכות למות בכבוד, החוק מסדיר את הכללים לפיהם החולה יכול להורות מראש שלא לקבל טיפול רפואי מאריך חיים, גם אם הוא לא יהיה כבר כשיר לקבל החלטה עצמאית שתמנע ממנו הארכת הסבל.
החוק קובע את המגבלות להימנעות מטיפול רפואי, אוסר על המתה במעשה או על סיוע להתאבדות.
כל חולה מעל גיל 17 יכול לתת הנחיות רפואיות מקדימות או למנות מיופה כוח מטעמו. ההנחיות המקדימות או ייפוי כוח יכנסו לתוקף רק כאשר החולה הנוטה למות אינו כשיר לקבל החלטות בראש צלול.
הנחיות רפואיות מקדימות לטיפול רפואי עתידי בחולה הנוטה למות ישקפו את:
- רצון החותמים להימנע מטיפולים רפואיים או לחילופין, מקבלת טיפולים מאריכי חיים;
- הפירוט לגבי סוגי הטיפול הרפואי העתידי.
הנחיות אלו תקפות לחמש שנים, ואפשר להוסיף הנחיה להאריך את תוקפן או תוקף ייפויי הכוח באופן אוטומטי, או לתת הנחיה לבטלם.
במשרד הבריאות יש את כל הטפסים המתאימים, הן להנחיות והן לייפוי כוח. את זה יש להפנות למרכז להנחיות רפואיות מקדימות, ומרגע אישורן הנחיות אלו מחייבות את הצוות הרפואי.
