בשנת 2005 נחקק חוק החולה הנוטה למות שעורר דיון סוער במדינה לגבי מהם גבולות האתיקה כשבאים דלון בסוגיה קשה כסוגיית סיום החיים. ברור כי חלק מהשאלות האתיות המאתגרות ביותר ברפואה הקלינית מקיפות טיפול וקבלת החלטות בסוף החיים: דילמות מוסריות על העקרונות תועלת, אי-מילוי ואוטונומיה שמדריכים את הרפואה הקלינית ואת היישום הישיר שלהם – טיפול פליאטיבי.
מחקרים על טיפול פליאטיבי חושפים תוצאות חיוביות רבות עבור החולים, משפחותיהם ובתי החולים, אך לא כל בתי החולים מעניקים תוכנית טיפול פליאטיבית כלשהי. הפילוסופיה הבסיסית של טיפול פליאטיבי היא להשיג את איכות החיים הטובה ביותר עבור חולים גם כאשר המחלה שלהם לא ניתן לריפוי. טיפול פליאטיבי מסופק באמצעות ניהול מקיף של הצרכים הפיזיים, הפסיכולוגיים, החברתיים והרוחניים של המטופלים, תוך שמירה על רגישות לערכים האישיים, התרבותיים והדתיים שלהם. שירותי טיפול פליאטיבי בבית החולים ניתנים בדרך כלל באמצעות צוות אינטרדיסציפלינרי של אנשי מקצוע בתחום הבריאות הכולל, בין היתר, רופאים, אחיות, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ואנשי דת ורוח. בניגוד לטיפול הוספיס, הטיפול הפליאטיבי מוצע בכל שלב של המחלה: בשילוב עם טיפול מאריך חיים, או כטיפול נוח בסוף החיים, אך כך או כך, צוות ייעודי למטרה זו, נגיש וחשוב הוא חיוני כדי לתאם את הטיפול, להקל על התקשורת, ולהבטיח כי שינוי המטרות והמטרות של החולים מתקיימים במהלך ימיהם האחרונים וכי נותנים להם את האפשרות לסיים את חייהם בכבוד ולפי חוק החולה הנוטה למות.
חוק החולה הנוטה למות מאפשר לאנשים הנמצאים לקראת סוף חייהם את האפשרות להחליט על קבלת טיפול או אי קבלת טיפול, בהתאם לרצונם. החוק מאפשר לאותם חולים גם לתת הוראות מנחות מראש למשפחה או לקרובים אליהם, למקרים בהם הם כבר יהיו במצב בו אין הם יכולים עוד להחליט בעצמם על המשך הדרך הטיפולית. גם חולים שביקשו הפסקת התערבות רפואית יכולים לקבל טיפול פליאיטיבי, בהוספיס או בביתם, כדי שניתן יהיה להקל ככ האפשר על רגעיהם האחרונים ולהכין אותם לשלב האחרון. בהוספיס גליל עליון אתם לא לבד – נשמח לדבר אתכם, לייעץ, ולסייע וללוות אתכם לאורך הדרך.
