חולי סרטן סופני שהגיעו לשלב מתקדם שואלים את עצמם פעמים רבות מה יקרה?
הם נמצאים בשלב שכבר ברור להם שהסרטן "עיקש" ולא "הולך לשום מקום". נאמר להם שתקופת החיים העומדת לרשותם כנראה מוגבלת. כל זה מעלה שאלות נוספות רבות – מה לעשות? איך אסתדר כשהגוף יתחיל לקרוס? איך אקבל עזרה מתאימה למצב הפיזי בו אהיה? שלא לדבר על המצב הרגשי והנפשי שלי ושל בני משפחתי? האם אני יכול להתכונן בדרך נאותה לאותו רגע של פרידה? מה יקרה עם כל הדברים הסידוריים: בית? בנק? צוואה?
וכמובן שאלות כמו: איך זה יקרה בדיוק? האם יכאב? מה צריך לעשות באותו רגע? איך לומר שלום ולדעת שזה השלום האחרון? לדעת שזה נגמר?
כל חולה סרטן סופני והשאלות האישיות שלו המטרידות אותו. שאלות הנובעות מהצורה בה גדל, התרבות בה התחנך, האם הוא דתי או אתאיסט? אם דתי לאיזו דת הוא משתייך? ועוד גורמים מגוונים אחרים המשפיעים על עצם וסוג השאלות.
מה שברור שצריכה להיות מסגרת מתאימה לעזור לחולה הנוטה למות, לבדוק ולענות על השאלות שמעסיקות אותו.
בשנת 2005, לאחר דיונים רבים, הגיעה ועדת שטינברג – אשר בין עשרות חבריה (59) היו מומחים בתחומים שונים ומגוונים כמו דת והלכה, עבודה סוציאלית, פילוסופיה, אתיקה, סיעוד ורפואה ועוד – להגדרה מוסכמת של מי נחשב לחולה סופני במסגרת חוק זכויות החולה הנוטה למות.
עקרונות החוק מנסים לשמור על ערך קדושת החיים מצד אחד, והאפשרות להימנע מהענקת טיפול, אם החולה חפץ בכך, כאשר מדובר במחלה חשוכת מרפא. חוק זה תרם רבות להתפתחות מערכות הוספיס בכלל, ושירותי הוספיס בית בפרט.
בין דפי מדריך זכויות חולי סרטן סופניים של האגודה למלחמה בסרטן ניתן למצוא סעיף המדבר על שירותי טיפול פליאטיבי ביתי והוספיס אישפוזי, העומדים לרשות החולים הסופניים.
שירותי טיפול פליאטיבי – או כפי שמכנים אותם "הוספיס בית" – נותנים מענה לכל הצרכים והזדמנות לעזרה במענה על השאלות שמציקות לחולה סרטן סופני.
כפי שנאמר במדריך, "מטרת השירות לאפשר איכות חיים טובה יותר לחולי סרטן סופני, הנמצאים בשלבים מתקדמים של המחלה, המעוניינים להישאר בביתם ובחיק משפחתם.
השירות זמין 24 שעות ביממה. את השירות מפעיל צוות בינתחומי מיומן המסוגל להתמודד עם מורכבות הבעיות וההשלכות הפיסיות והפסיכו-חברתיות"
שירותים אלו ניתנים לכל חולי הסרטן שנמצאים במצב סופני. זכותם ליהנות משירותים אלו כבני אדם וכאזרחי מדינת ישראל. השירות בא להקל במצב קשה שכנראה אי אפשר לשנות את נתיבו.
השירות בא לאפשר לחולים סופניים לקבל טיפול סוף חיים בצורה מכובדת. בנוסף לזכויות חולי סרטן והשירותים שעומדים לרשותם וכדי לאפשר לחולה הסופני להחליט על הדרך המתאימה לו למות ואיך שהוא היה רוצה שהדברים יקרו, נחקק חוק החולה הנוטה למות שמעגן את הזכות של החולה הסופני להסכים או לסרב לטיפול רפואי בשלבי החיים האחרונים, וניתנת לו האפשרות להביע את רצונו מראש, כך שאף אחד לא יהיה רשאי לשנות זאת.
שירותי הוספיס בית ניתנים במטרה להפוך את הבית למקום שבו המטופל – החולה הסופני – יסיים את חייו בכבוד, בסביבה מוכרת, מוקף בקרוביו ואוהביו. זו הסיבה שהוספיס בית הפך בשנים האחרונות להיות אפשרות מועדפת על ידי חולים סופניים. לא רק זאת, אלא שיותר ויותר חולים סיעודיים מעדיפים טיפול בבית כאשר מתברר להם שמצבם מידרדר.
הסיבה פשוטה – אנשים מעדיפים למות בבית. הם היו רוצים ללכת לישון ולא לקום בבוקר, וכאשר המוות יגיע זה יהיה בשקט ובשלווה. חולה סופני מודע לכך שימיו ספורים, ולכן הדרך הטובה ביותר לשלב בין כל המשאלות היא להעביר את התקופה האחרונה בבית, עם מינימום סבל.
בחוזר מנכ"ל של משרד הבריאות פורסמה רשימה של אוכלוסיית היעד של מערך הטיפול הפליאטיבי אשר מוענק במסגרת שירותי הוספיס בית. בין המחלות אפשר למנות:
שבץ מוחי הוא אירוע משנה חיים. לא רק עבור האדם שחווה אותו, אלא גם עבור…
אובדן או מוות של אדם אהוב הוא אירוע משמעותי שיכול להיות בעל השפעה עמוקה על…
צרכי הטיפול המורכבים של חולי דמנציה טיפול באנשים עם דמנציה הוא מאמץ רב תחומי הדורש…
ככל שהרפואה מתקדמת ומתפתחת ותוחלת החיים עולה, כך גם ההבנה לגבי מצבים בריאותיים שונים שבעבר…
המטרה של טיפול פליאטיבי היא לשפר את איכות החיים של הסובלים ממחלות קשות וסופניות. טיפול…
טיפול בהוספיס וטיפול פליאטיבי הן שתי צורות של טיפול רפואי המתמקדות במתן נוחות ותמיכה למטופלים…