הוספיס גליל עליון

"לפני שנוכל להביא חמלה ואהבה, חשוב שתהיה לנו הבנה ברורה של מהי חמלה ומהי אהבה.
במילים פשוטות, חמלה ואהבה יכולות להיות מוגדרות כמחשבות ורגשות חיוביים, שמייצרים דברים חיוניים כמו תקווה, אומץ, נחישות וחוזק פנימי.

במסורת הבודהיסטית, חמלה ואהבה נתפסות כשני היבטים של אותו דבר:
חמלה היא המשאלה שהאחר יהיה חופשי מסבל; האהבה היא הרצון שהוא יהיה מאושר".

את המילים האלו כתב הדלאי לאמה שמקדיש את חייו לתרגול של חמלה ואהבה.

חמלה ואהבה באות מתוך כבוד לאחר; חמלה ואהבה מתגמלות כל מי שנתקל בהם.

אחד מהמקומות בהם ניתן למצוא אותם בשפע הוא שירותי הוספיס בית.

במאמר הבא, נסביר לכם לפרטי פרטים, מה זה חוק החולה הנוטה למות בהרחבה.

מהו חוק החולה הנוטה למות ומה זה כולל?

חוק החולה נוטה למות נחקק בשנת 2005 וקבע באיזה תנאים אדם הסובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא, ואשר תוחלת חייו היא לא יותר משישה חודשים, רשאי לקבוע איזה סוג של טיפול רפואי הוא יהיה מוכן לקבל, אם בכלל.

חוק החולה הנוטה למות כולל מספר דרכים בהן החולה יכול לדאוג לכך שרצונו יכובד:

• מתן הנחיות רפואיות מקדימות – הנחיות הניתנות על ידי המטופל בכתב ויכולות להינתן בכל שלב בחייו גם כאשר הוא בריא;
• מתן ייפוי כוח לאדם אחר – אשר עליו הוא סומך לטפל בענייניו, כשהוא לא יהיה  מסוגל לעשות זאת בגלל מצבו הרפואי;
• שילוב של הנחיות מקדימות וייפוי כוח;
• תצהירים – אם אין הנחיות או ייפוי כוח ניתן להיעזר בעדויות של אנשים הקרובים אליו על מה שהם יודעים על רצונותיו;
• החלטה של ועדה מוסדית או ועדה ארצית – כאשר אין לרשות המטפלים אף אחת מהאפשרויות שצוינו לעיל.

מי רשאי להגדיר האם החולה "נוטה למות"?

רק ה"רופא האחראי" רשאי להגדיר, והוא חייב להיות לפי חוק החולה הנוטה למות:

• מנהל מחלקה או מנהל יחידה במוסד רפואי האחראי על הטיפול הרפואי של החולה;
• רופא מומחה אבל אחד כזה שמנהל המוסד הרפואי, מנהל המחלקה או מנהל היחידה מינו אותו כ"רופא אחראי" במקרה של החולה;
• רופא מחוזי של קופת חולים או רופא שמונה על ידה לעניין חולים המטופלים בקהילה;
• רופא שהוא מנהל מחלקה, מנהל יחידה או רופא מחוזי בקופת חולים אך שמטפל בחולה באופן פרטי.

מהן הזכויות של החולים הסופניים על פי חוק החולה נוטה למות?

לחולים הנוטים למות ניתנה הזכות הבסיסית להסכים או לסרב לטיפול רפואי המוצע להם. כך נקבע בחוק זכויות החולה משנת 1996.

החוק קובע: "שאין לתת טיפול רפואי למטופל אלא אם נתן לכך את הסכמתו מדעת, בעל פה, בהתנהגות או בכתב".

חוק החולה הנוטה למות בעצם מרחיב את הזכות הבסיסית לסרב או להסכים לטיפול, בכך שהוא יכול להביע את דעתו מראש בכל רגע נתון על ידי מתן הנחיות בכתב – הנחיות רפואיות מקדימות.

זכותו גם להביע את רצונו על ידי מתן ייפוי כוח לאדם אחר אשר עליו הוא סומך. זה יכול להיות ייפוי כוח מתמשך, ייפוי כוח משולב או ייפוי כוח רפואי בלבד.

מהם תנאי החוק להימנעות מטיפול מציל חיים?

תנאי החוק להימנעות מטיפול מציל חיים מוגדרים במסגרת חוק החולה הנוטה למות סעיף 1.6 – החלטה על הימנעות מתן טיפול רפואי.

לאחר שנקבע, מעל לכל ספק סביר, שרצונו של החולה הנוטה למות שחייו לא יוארכו, יש לקבוע את מהלך הטיפול בו ,לרבות מאילו טיפולים יש להימנע לפי רצונותיו – אך גם לפי מגבלות החוק:

• חלה חובה לעשות מאמץ סביר לשכנע אותו לקבל: חמצן, מזון, נוזלים, טיפול שגרתי למחלות אחרות מהן הוא סובל, כמו גם טיפול פליאטיבי;
• חלה חובה לקבוע, במידה ואינו כשיר להחליט, האם הוא סובל סבל משמעותי;
• אסור למנוע טיפול נלווה לבעיה שאינה קשורה למחלה חשוכת המרפא, טיפול פליאטיבי או מתן מזון ונוזלים באמצעים מלאכותיים;
• אסורה המתה אקטיבית או סיוע בהתאבדות.

מה זה הוספיס בית?

במסגרת שירותים אלו החולה הסופני מקבל טיפול פליאטיבי שכולל טיפול הקלה על כאבים,
ניהול הסימפטומים – כלומר טיפול בסימפטומים כמו איבוד תיאבון (באמצעות תזונה מתאימה),
הקלה על בחילות והקאות (במידה ויש), על קשיי נשימה, עצירות, קושי במתן שתן ועוד;
תיאום דרישות הטיפול נעשה רק בהתאם לצרכי החולה, כמו גם התמיכה בו ובבני משפחתו.
מהות הטיפול הפליאטיבי היא גישה טיפולית עם דגש על חמלה, אמפתיה, תשומת לב, אכפתיות והרבה שקט לחולים סופניים.

מה מאפשר הוספיס בית?

במסגרת שירותים אלו החולה מקבל מערך טיפול הוליסטי הן פיזי, מנטלי, רגשי ורוחני.

המסגרת של הוספיס ביתי לא רק מאפשרת לכבד את משאלות לבו של החולה הסופני – היא מאפשרת שקט, רוגע והתכוננות לרגע המוות עם הרבה חמלה ואהבה תך כדי כיבוד מלא בזכויות ובחוק החולה הנוטה למות.

היא מאפשרת סביבה מוכרת לחולה הנוטה למות ונותנת מרחב להכנות לקראת מוות גם מבחינה מעשית כמו הכנת ייפוי כוח רפואי, הסדרת העניינים הכספיים וכד'.

ואם כבר הזכרנו חמלה ואהבה, הרי שלא רק החולה מקבל אותם, אלא גם בני משפחתו הנמצאים במצב קשה של תהליך פרידה, והם זקוקים להם לא פחות ממנו.

נהוג לחשוב שרגע המוות מביא איתו בהירות רבה לאדם בימים של לפני המוות, אם אפילו לרגעים ספורים.

אם החולה ובני משפחתו עטופים בחמלה ובאהבה, המוות עצמו יכול להיות מכונן לכולם.