באחד המערכונים המרשימים ביותר של 'ארץ נהדרת', שאולי מציין באוזני אירנה עובדה פשוטה: "כולם ימותו, לא רק אני. כל מי שעבר לי אי פעם בעיניים – ימות. כל העניים, כל העשירים, כל הסלברטים הכי גדולים, כולם ימותו. אפילו שלמה ארצי ימות… ושלום חנוך לא ימות? ימות. יהורם גאון לא ימות? ימות… אייל גולן ימות, רוסלנה תמות, בר רפאלי תמות…"
אבל למרות שכולנו מודעים לכך שכולנו נמות, מצב שבו המוות כבר קרוב מייצר קושי רגשי ממשי ולפעמים גם חרדות. איך בכל זאת מתמודדים נפשית עם מצב זה? העצות הבאות הן בסיס טוב לחוויה נכונה יותר.
לדבר על המוות
לא קל לדבר על מוות. גם לקרובי המשפחה של אדם שנוטה למות לא קל לדבר איתו על מצבו, וגם לאדם עצמו לא תמיד קל לשתף את הקרובים לו בתחושות. למרות זאת, ההמלצה החשובה ביותר של כל נשות ואנשי המקצוע בתחום היא לנהל שיחות כנות ופתוחות אודות המוות הקרב. הצפת הרגשות, כולל אלה הקשים ביותר, מסייעת בהתמודדות ומאפשרת לקבל את המצב הבלתי הפיך. בנוסף, דיאלוג גלוי עם האדם הנוטה למות מאפשר לשני הצדדים להיפרד מבלי שיישארו קצוות בלתי סגורים או דברים שרציתם לומר ולא נאמרו – דבר שמקל במידה לא מבוטלת על תחושת הפספוס לאחר המוות.
טיפול
טיפול פליאטיבי בבית
המקום שבו שוהה האדם הנוטה למות במהלך הפרק האחרון של חייו משפיע במידה ניכרת על התחושות שלו ושל הסובבים אותו. כשהאדם נמצא בבית, עם המראות המוכרים והריחות שאליהם הוא רגיל, מוקף ביקיריו, הפרידה מהחיים הופכת לטבעית יותר. מהצד השני, גם למשפחה קל יותר לזכור את האדם שהולך לעולמו כפי שהיה מבלי שיתערבבו בזיכרונות מראות מבית חולים קר ומנוכר (גם אם הצוות עצמו מסור וחם).
כשבנוסף לשהות בבית זוכה האדם לטיפול פליאטיבי מצד מומחים בתחום – טיפול שכולל התייחסות גם לאספקטים פיזיים וגם להיבטים רגשיים ומנטליים – מובטחת התמודדות מיטבית עם המוות הקרב.
מדיטציות ומיינדפולנס
עוד דרך לחזק את הנפש ולשכלל את התודעה לקראת ההתמודדות הלא פשוטה עם מוות של אדם קרוב היא מיינדפולנס. באופן כללי שיטת תרגול זו מגיעה את הנפש, משככת רעשים חיצוניים ופנימיים ומאפשרת לראות את המציאות בבהירות מרבית. לאחר שמקבלים את הכלים הבסיסיים לתרגול השיטה – למשל באמצעות סדנת מיינדפולנס למתחילים במרכז – ניתן ליישם אותם בכל מקום, ללא צורך בציוד מיוחד. בדרך זו בכל פעם שמחשבות שליליות מציפות את התודעה יכולים בני המשפחה לפנות 5 דקות לטובת מיינדפולנס, לקבל את המוות כחלק בלתי נפרד מהחיים ולזכור את האדם הנוטה למות כאדם שלם שחי חיים שלמים.
