כתוב את הכותרת כאן

אחד מהספרים המשפיעים שנכתבו על נושא המוות הוא סיפרה של ד"ר אליזבת קובלר-רוס "על המוות והמיתה" שיצא לאור בשנת 1969. אליזבת קובלר-רוס הייתה פסיכיאטרית שוויצרית-אמריקנית, חוקרת חלוצה בתחום המחקר החברתי של המוות. ספרה הביא לשינויים רבים בכל הנוגע לגישה של תמיכה בחולה הנוטה למות. היא גם הייתה חלוצה בפיתוח הייעוץ הפסיכולוגי לחולים סופניים. בספרה על "מוות והמיתה" היא מתארת חמישה שלבים

חוק החולה הנוטה למות הישראלי, אשר התקבל בשנת 2005 והורחב בשנת 2009, מגדיר באופן ברור את האפשרויות השונות של עזרה לחולי סרטן וחולים סופניים במחלות אחרות, מעבר לטיפול רפואי רגיל. החוק מעגן את האפשרות שכל חולה סופני זכאי לקבל טיפול פליאטיבי הולם במסגרות שונות, כולל במסגרת של הוספיס בית. לזכאות זו יש גם משמעות כלכלית משום שחולה המוגדר כסופני זכאי

כל אחד יודע תרומה מהי. מה שחשוב הוא שכל תרומה שניתנת תהיה מכל הלב ותוך התכוונות שהיא תעזור למי שהיא נועדה עבורו. כל הדתות, כל הפסיכולוגיות, כל המחקרים מציינים שתרומה, לא רק שהיא מביאה תועלת למקבל, אלא גם לתורם. תרומה לעמותה היא דרך מסודרת לתת לארגון שהפעילות שלו קרובה ללבכם, לנושא שנראה חשוב בעיניכם, למטרה שאתם מאמינים בה ורוצים לתמוך