טיפול פליאטיבי בבית - כי אין כמו הבית
לא משנה איזה בית יש לנו, אך כשנמצאים רחוק, בין אם במצב טוב כי נמצאים בטיול ארוך, ובין אם במצב רע כי חולים מאד ונאלצים להיות מאושפזים בבית חולים, אותה השאיפה לחזור הביתה נמצאת אצל כולם. כי הבית זה הבסיס של כל אחד, על כל המשמעויות שלו. ואכן, בשנים האחרונות, הרבה חולים – בעיקר חולים קשים וחולים סופניים – בוחרים למות בביתם במקום להעביר את הזמן שנותר להם בבתי חולים.
קופות החולים חייבות על פי חוק החולה הנוטה למות, וההרחבה שלו בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות, כמו גם על פי קריטריונים מוגדרים מסוימים, לאפשר למטופלים שלהם טיפול פליאטיבי בבית. ניתן לקבל טיפול פליאטיבי גם במסגרת בית החולים או המוסד הסיעודי בו מאושפזים. קבלת טיפול פליאטיבי תומך אינה כרוכה בתשלום.
מהו טיפול פליאטיבי?
- כל טיפול רפואי שמבוסס על הקלת סבלו של חולה במצב סיעודי קשה. לדוגמה, במקרה של מחלה סופנית שאינה ניתנת לריפוי, או במקרים של מחלות כרוניות קשות;
- טיפול שנועד לתמוך ולסייע לחולים ולבני המשפחה המלווים אותם בהתמודדות הקשה;
- טיפול המתמקד בהקלה על כאבים וסימפטומים כמו: חוסר תיאבון, בחילות, קשיי נשימה, בעיות של מתן שתן ויציאות ועוד;
- טיפול המספק תמיכה פסיכולוגית בפחדים ובחרדות, תמיכה רגשית ותמיכה רוחנית לפי הצורך.
רפואה פליאטיבית כיום הינה תחום התמחות שהולך ומתרחב לאור הצרכים הגדלים של קהילת הקשישים הסיעודיים ושל קהילת החולים הסובלים ממחלות כרוניות וסופניות בשלבים מתקדמים. בנוסף, בשנים האחרונות התפתחה ההבנה שזה מה שצריך על מנת לתת מענה נאות ומכובד במצב בלתי נסבל.
מאותה הסיבה מתפתח כיום גם התחום של פסיכולוגיה פליאטיבית שמבוסס על מספר עקרונות נדרשים במצבים כאלו כמו למשל:
- מתן מענה מיידי – כי אין כוח או זמן למטופל לעבור תהליכים ארוכי טווח;
- גמישות – כי המצב הייחודי דורש גמישות, הן בכלים טיפוליים והן בכללי הטיפול;
- תקשורת – כי הטיפול מבוסס במקרה כזה על משולש של מטפל – מטופל – בני משפחה;
- אינטגרציה – כי הפסיכולוג הוא חלק מצוות טיפולי רב תחומי, ויש צורך בתיאום בין כולם.
טיפול פליאטיבי לקשישים בבית ניתן גם במסגרת של שירותי הוספיס בית. כמו שכבר צויין, הטיפול אינו כרוך בתשלום למבוטחי קופות החולים, אך גם במקרים בהם יש רק ביטוח פרטי.
מאמרים נוספים
תרומתה של אליזבת קובלר-רוס בנושא זכויות חולי סרטן
אחד מהספרים המשפיעים שנכתבו על נושא המוות הוא סיפרה של ד"ר אליזבת קובלר-רוס "על המוות והמיתה" שיצא לאור בשנת 1969. אליזבת קובלר-רוס הייתה פסיכיאטרית שוויצרית-אמריקנית, חוקרת חלוצה בתחום המחקר החברתי של המוות. ספרה הביא לשינויים רבים בכל הנוגע לגישה של תמיכה בחולה הנוטה למות. היא גם הייתה חלוצה בפיתוח הייעוץ הפסיכולוגי לחולים סופניים. בספרה על "מוות והמיתה" היא מתארת חמישה שלבים
תרומה לעמותה – תרומה מכל הלב
חוק החולה הנוטה למות הישראלי, אשר התקבל בשנת 2005 והורחב בשנת 2009, מגדיר באופן ברור את האפשרויות השונות של עזרה לחולי סרטן וחולים סופניים במחלות אחרות, מעבר לטיפול רפואי רגיל. החוק מעגן את האפשרות שכל חולה סופני זכאי לקבל טיפול פליאטיבי הולם במסגרות שונות, כולל במסגרת של הוספיס בית. לזכאות זו יש גם משמעות כלכלית משום שחולה המוגדר כסופני זכאי
תרומה לעמותה – גם נר קטן מאיר חדר חשוך
כל אחד יודע תרומה מהי. מה שחשוב הוא שכל תרומה שניתנת תהיה מכל הלב ותוך התכוונות שהיא תעזור למי שהיא נועדה עבורו. כל הדתות, כל הפסיכולוגיות, כל המחקרים מציינים שתרומה, לא רק שהיא מביאה תועלת למקבל, אלא גם לתורם. תרומה לעמותה היא דרך מסודרת לתת לארגון שהפעילות שלו קרובה ללבכם, לנושא שנראה חשוב בעיניכם, למטרה שאתם מאמינים בה ורוצים לתמוך
צור קשר
